הימצאותה של מערכת ביוב אוטונומית באזור פרברי הופכת את המגורים בבית לנוחים, בהשוואה לשהייה בדירה נוחה. יחד עם זאת, חשוב לדאוג למקבל הסופי של שפכים צואה / ביתית, למשל, לעשות במים בידכם בור מים אמין בארץ. הפונקציונליות של הקולט תלויה בכיצד נכון שהוא מתוכנן ומותקן.
סוגים וסידור בריכות בורות לבקתות קיץ
המקבל הסופי של חומר צואה יכול להיות:
- בור דולף של סספול. זהו מאגר שנוצר ישירות בקרקע. ההנחה היא כי שפכי המים יכנסו אליו ואז יישאבו מעת לעת. עם זאת, ישנן מספר בעיות. ראשית, מקלט כזה גורם לפגיעה בלתי הפיכה בסביבה. נגר שמחלחל לאדמה נכנס למי תהום, ופוגע קשות במצב האקולוגי באזור. לפיכך, אומץ חוק הפדרציה הרוסית בנושא אחריות פלילית לבניית בארות כאלה. שנית, קרקע האדמה נבלעת לאורך זמן, מה שמוביל למילוי מהיר של הבור. צריך לשאוב את זה לעיתים קרובות יותר.
- בריכת שחיה אטומה. הוא נוצר גם באדמה, אך הוא בטון מראש מכל עבר או מונח בלבנים. לפעמים כל מיכל נפחי (חביות, קוביות פולימר וכו ') משמש כמקלט אטום.
- מיכל הספיגה הצפה הוא מערכת טיהור שלמה. עובד על עקרון הטיפול ההולך בשפכים. מורכב משניים-שלושה חדרים. הראשונים אטומים, האחרונים עם תחתית ניקוז. מים צואתיים נכנסים למקלט הראשון, מתייצבים, שבגללם פסולת גדולה שוכבת לקרקעית, פסולת קלה צפה אל פני השטח. מים מוזהרים מוזגים לחדר השני ומוסדרים על פי אותו עיקרון. ואז, מים מטוהרים עוד יותר נכנסים לחדר השלישי, שם הם כבר מנוקזים לאדמה.
הניקוז המובהרים בבורות ספיגה בטוחים לקרקע, מכיוון שאחוז הטיהור שלהם הוא מ- 85%.
דרישות רגולציה
- הבור ממוקם בנקודה הנמוכה ביותר של האתר כך שמים צואתיים עוברים אליו בכוח המשיכה.
- המקלט מוסר מהבית לפחות 5 מטרים, אך ככל שמוטב יותר.
- ממקורות מים לשתייה (משכנות משלו), הבור מותקן במרחק של 25 מטר ומעלה.
- נפח המיכל על פי SNiP נגזר מחישוב של 200 ליטר מים לבן משפחה אחד ביום. בממוצע, עבור שלושה אנשים, אתה יכול לעלות בור של 3-4 מ"ק.
- רצוי להשאיר מקום לכניסה למקבל ציוד לפינוי הפסולת.
בעת בניית בור עם קרקעית ניקוז, חשוב שמפלס מי התהום באזור יהיה לפחות מטר אחד מתחת למפלס בסיס המקלט. אחרת, על פי תקנים סניטריים, חל איסור על סידור בור כזה לאסלה ולמתקני אינסטלציה אחרים.
תכנון וביצוע החישובים הדרושים
כדי לבנות בור בצורה נכונה, עליך לחשב הכל בצורה מדויקת. קודם כל מחושב נפח המאגר העתידי. הוא מוציא על פי השיעורים המומלצים הממוצעים של 1.5-2 מ"ק לבן משפחה.
עליכם לחשב את הפרמטרים / גודל המקלט (עומק ורוחב). העומק תלוי בגובה מי התהום. ככל שהם גבוהים יותר, כך הם יוצרים את הבור רדוד ורחב יותר.לעומק שנוצר, הוסיפו 30 ס"מ לכרית חול ומילוי בטון או למכשיר תחתית ניקוז.
כאן עליך לחשב את מספר הלבנים להנחת קירות. גובה הקירות מחולק בגובה של לבנה אחת בתוספת 6 מ"מ (גובה מפרק הבנייה). לפיכך, מתקבל מספר שורות הבנייה. לאחר מכן, עליך לברר כמה בלוקים נמצאים בשורה אחת. לשם כך אורכו מחולק לרוחב הלבנים. התוצאה היא המספר הכולל של גושי בנייה.
יש להרים את צוואר המיכל 20-30 ס"מ מעל פני הקרקע כדי למנוע שיטפון במי שיטפון.
כלים וחומרים נחוצים לעבודה
לבניית בור מים ללא שאיבה לארץ, עליך להכין את הכלים והחומרים הבאים:
- לבנה להנחת קירות מקלט הניקוז (ניתן להחליף בקוביית פלסטיק / חבית ללא תחתית, טבעות בטון);
- חול נהר;
- אבן כתושה גסה;
- מחצבה, לבנים שבורות או אבן נהר גדולה;
- את חפירה;
- יתדות וכבל בקרה;
- רוּלֶטָה;
- מלט וחול להכנת מרגמות;
- מערבל בטון או מזרן;
- כיסוי פתח.
אתה צריך גם להצטייד בסולם, דלי, מכוש ומכסה.
הרכבה עצמית של בור מים בארץ
לאורך ההיקף התחתון נחפר תעלה ברוחב 15 ס"מ ובעומק 15 ס"מ. זה יהיה הבסיס לקירות המקלט. מניחים בו טפסות העשויות לוחות דקים. פתרון מוכן מאבן כתושה, חול ומלט ביחס של 6: 4: 1. את הקומפוזיציה המוכנה שופכים לטפסות ומחכים לייבוש.
הנחת לבנים נעשית על התשתית הקפואה ומשאירה חור לכניסת צינור הביוב. ניתן לטייח קירות מוגמרים בנוסף עם טיט בנייה.
סדרו תחתית ניקוז. ראשית, יוצקים שכבת חול נהר בעובי 10 ס"מ. מעליה מניחים אבן כתוש דק. שכבת הניקוז העליונה היא לבנים שבורות או אבן נהר.
החלק העליון של השפופרת מכוסה בלוחות בטון או יריעות מתכת. השאירו חור לפתח. שולי הלוחות, הסדינים צריכים לבלוט מעבר להיקף המקלט 30 ס"מ. מלמעלה הכל מכוסה בדשא, אדמה או רק חומר קירוי.
רצוי לבודד את פתח הבור כדי שהקור לא יקפיא את הניקוז בחורף, ובקיץ הצחנה לא תזלוג מהמקלט. ניתן להפחית את רמת הפסולת הנשאבת אם בעונה החמה מועברים לבור חיידקים מיוחדים לעיבוד מים צואתיים.
טעויות בנייה נפוצות
טעויות תכופות בבניית בור לניקוז ביתי:
- נפח מיכל מוגדר באופן שגוי. אם הוא קטן מדי, לרוב תצטרך לשאוב מים, להוציא את התקציב המשפחתי.
- כניסה ממוקמת באופן שגוי של צינור הביוב (בתחתית או באמצע הבור). זה תמיד ממוקם ברבע העליון של המקלט.
- מיקום בור הספיגה בראש האתר. הביוב לא יוכל להגיע לכאן בכוח המשיכה.
- היעדר קירות מקלט מחוזקים. כתוצאה מכך האדמה יכולה להתפורר, ומים מלוכלכים מחלחלים לנחלים תת קרקעיים.
אם לוקחים בחשבון את הטעויות הנפוצות הללו ועושים הכל נכון, ניתן לשאוב מיכל טוב רק כל חצי שנה, ולעיתים פחות תדירות בעת שימוש בחיידקים. לאחר מכן ניתן להשתמש בבוצה, אשר תיווצר בהשפעתם, כקומפוסט.
